- במסא
- בָּמָסָאm. ch. = h. בִּימוֹס altar, high-place. Targ. Y. II, Deut. 32:13 בַּמְסָא, read בָּמָתָא.Pl. בָּמָסַיָּא, בָּמוֹסִין, בָּמוֹסַיָּא (בַּמְסַיָּא) idolatrous places of worship. Targ. 2 Chr. 14:4; a. e.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
